מה רוצים העובדים?

Last updated on October 11, 2019

על מחקר שפרסמתי לאחרונה בכתב העת Journal of Institutional economics, תחת הכותרת: What do workers want? Institutional complementarity as a mechanism of social change

בגדול, יש שתי גישות שמסבירות חקיקה חברתית, ובפרט ביטוחים חברתיים. האחת מתמקדת בכוחם של ארגוני העובדים, וגורסת כי ככל שהעובדים חזקים יותר פוליטית ומאורגנים החקיקה החברתית תהייה נדיבה יותר. השנייה גורסת כי חקיקה חברתית היא תוצאה של הסכמה חברתית רחבה המושתתת על קואליציה בין מעסיקים ועובדים בענפים דומיננטיים וכן גורמים ממשלתיים, מתוך הכרה של כל השותפים בקואליציה כי החקיקה החברתית תואמת את האינטרסים והעדפות שלהם.

במאמר זה שיתפרסם לאחרונה, בדקתי איזה משתי התיאוריות מסבירה טוב יותר את חקיקת חוק ביטוח אבטלה בישראל.

הממצאים הפתיעו גם אותי. מסתבר שחקיקת חוק ביטוח אבטלה בישראל הייתה פרוייקט ליברלי שקודם על-ידי הימין הכלכלי ועל-ידי גופים שקידמו גם את הליברליזציה של המשק הישראלי. מאז שנות החמישים ועד חקיקת חוק ביטוח אבטלה ב-1972, חוק ביטוח אבטלה היה רעיון שקודם על-ידי כוחות מהימין הכלכלי: מפלגות הימין הליברלי-לאומי בכנסת, בנק ישראל, והפלגים הימנים במפלגת העבודה וההסתדרות. השמאל החברתי בישראל–מפלגות השמאל וכן ההסתדרות–התנגד לביטוח אבטלה.

יש כל מיני הסברים להתנגדות של השמאל. יש שמזכירים את הנושא של “אידיאולוגית הפרודוקטיביות” ויש שמסבירים כי העבודות היזומות אפשרו לממסד המפא”יניקי לשלוט טוב יותר בכוח העבודה. רוב ההסברים הללו עושים עוול לשמאל החברתי בשנות השישים.

לשמאל היו סיבות אידיאולוגיות טובות להתנגד לביטוח אבטלה. שכן, הייתה הבנה שחקיקת חוק ביטוח אבטלה, נועדה, בין השאר, לאפשר לממשלה לנטוש את המדיניות של תעסוקה מלאה ולנקוט במדיניות של מיתון מתי שצריך. השמאל הבין, שהמשמעות של ביטוח אבטלה היא נטישה של אחריות המדינה לתעסוקה.

למעשה, חקיקת חוק ביטוח אבטלה הייתה השלב השני של תהליך “הליברליזציה הראשונה” של הכלכלה הישראלית בשנות השישים, שהתרחשה, בין השאר, לאחר הקמת השוק האירופאי המשותף. שני המהלכים–ליברליזציה וחקיקת ביטוחים חברתיים–פגעו בעובדים החלשים, הבלתי מקצועיים, והביאו לנסיקה של המעמד הבינוני הישראלי.

פרטים נוספים במאמר, ואפשר גם להציץ בהרצאה הזו שבה הצגתי את המחקר.